בס״ד

פרשת תולדות: מעלת האכילה – להפוך גשמיות לרוחניות

פרשתנו עוסקת בין היתר בברכות יצחק. כאשר יצחק אבינו מבקש לברך את עשו, הוא אומר לו: "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי".

לכאורה, דווקא לפני ברכה כה משמעותית היינו מצפים להכנה רוחנית, לתפילה או ללימוד תורה. מדוע יצחק מבקש דווקא מטעמים?

התשובה טמונה בהבנה עמוקה של מעלת האכילה. יצחק אבינו ידע שאוכל אינו רק צורך גופני, אלא יכול להיות כלי לחיבור רוחני עמוק. לכן הוא אומר: "בעבור תברכך נפשי" – באמצעות המאכל נוצרת קרבה וחיבור של נפש לנפש.

1. האוכל – חסדו הגדול של הקב"ה

בפסוקי דזמרה אנו אומרים את פרק קל"ו, המכונה "הלל הגדול". לאחר תיאור כל נפלאות הבריאה והניסים שעשה הקב"ה, מסתיים המזמור במילים:

"נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".

חז"ל מלמדים שהמזמור נקרא "הלל הגדול" בזכות פסוק זה.

מדוע דווקא נתינת המזון נחשבת לחסד כה גדול?

הקב"ה לא הסתפק בכך שברא עולם המספק לנו את צורכי הקיום. הוא העניק לנו שפע עצום של מאכלים בצבעים, בטעמים, בריחות ובצורות שונות. הוא יכול היה לתת לאדם מזון בסיסי שיספיק לקיומו, אך בחר להעניק לנו עולם מלא הנאה, יופי ומגוון.

זהו חסדו הגדול של הקב"ה: הוא אינו רק זן ומפרנס את העולם, אלא עושה זאת בחן, בחסד וברחמים.

2. אברהם אבינו – מקרב אנשים באמצעות האוכל

את הכוח הרוחני שבאכילה למד יצחק מאביו, אברהם אבינו.

כאשר אברהם ביקש לקרב אנשים לאמונה בבורא עולם, הוא לא פתח אולם הרצאות ולא כינס דרשנים. הוא פתח את ביתו בפני העוברים והשבים, האכיל אותם והשקה אותם ביד רחבה.

כאשר ביקשו האורחים להודות לו, הוא הפנה אותם אל בורא העולם, שממנו מגיע כל השפע.

כך הפך אברהם את האוכל לכלי של חסד ולדרך לקרב אנשים לאמונה.

גם יצחק המשיך בדרכו של אביו. בפרשתנו אנו קוראים על חפירת הבארות, לאחר שהפלשתים סתמו את הבארות שחפר אברהם. גם המים הם חסד גדול, ואפשר באמצעותם לקרב לבבות ולהכיר בטובו של הקב"ה.

יצחק אף הקפיד להמשיך את דרכו של אביו בשמות הבארות. בכך אנו רואים עד כמה היה נאמן למסורת ולמעשי אברהם אבינו.

3. יצחק ועשו – שתי גישות שונות לאכילה

כעת מתחדד ההבדל בין יצחק לעשו.

כאשר עשו חוזר מן השדה רעב, הוא אומר ליעקב: "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה".

רש"י מסביר שעשו ביקש לפתוח את פיו ולשפוך לתוכו את האוכל.

כאן מתגלה ההבדל המהותי ביניהם: יצחק רואה באכילה הזדמנות להודות לקב"ה ולהתרומם מבחינה רוחנית, ואילו עשו רואה בה סיפוק של תאוות הגוף בלבד.

גוי אינו מחבר אכילה לרוחניות.

גוי אינו יכול לנדב קרבן שיש בו אכילת אדם, שכן אינו מבין איך אפשר בקרבן רוחני לשלב אכילת אדם, וכמו ש"אריסטו" היה אומר: כשאני אוכל – אינני בן אדם!

רק יהודי יכול להביא קרבן שיש בו גם אכילת אדם, שכן אכילה אינה סותרת רוחניות אלא אדרבה – יכולה להעלות את האדם.

4. שולחן יהודי – מקום של קדושה

ביהדות, חלק גדול מחיי הקדושה סובב סביב סעודות: סעודות שבת וחג, סעודות מצווה, נישואין, ברית מילה ובר מצווה.

מדוע? משום שאפשר להפוך את האכילה הגשמית לעבודת ה'.

חז"ל אומרים במסכת אבות:

"שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים".

השולחן היהודי אינו מיועד רק להשביע את הגוף. הוא צריך להזין גם את הנשמה. כאשר משלבים בסעודה דברי תורה, ברכות והודאה לקב"ה, מרוממים את האכילה והופכים אותה לחלק מעבודת ה'.

גם בחנוכה, אף שאין חיוב סעודה כמו בפורים, כאשר עורכים סעודה ומשלבים בה דברי תורה והודאה, ניתן להעניק לה משמעות של סעודת מצוה.

כעת אנו מבינים את בקשתו של יצחק: "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי".

יצחק אבינו מלמד אותנו שאכילה אינה רק הנאה גופנית. כאשר אדם אוכל מתוך הכרה שהמזון הוא מתנת הקב"ה, מברך בכוונה ומשלב באכילתו דברי תורה והודאה, הוא הופך פעולה גשמית להזדמנות של התעלות רוחנית.

זהו אחד היסודות היפים בעבודת ה': לא לברוח מהגשמיות, אלא לרומם אותה.

שנזכה לאכול בקדושה, להודות לקב"ה על כל הטוב שהוא מעניק לנו, ולהפוך גם את שולחן האוכל שלנו למקום של תורה, אמונה וקדושה.

שבת שלום ומבורך!

להאזנה לפרשת תולדות

פרשת תולדות – מעלת האכילה והפיכת גשמיות לרוחניות
לשאלות בעניין פרשת השבוע וכל עניין אחר ניתן להתקשר לרב אליעזר קנפלמכר 0547523419

פרשת חיי שרה – להניח את עצמך בצד למען הזולת

בס״ד

פרשת חיי שרה – להניח את עצמך בצד למען הזולת

פרשת חיי שרה – להניח את עצמך בצד למען הזולת

ערב שבת קודש, פרשת חיי שרה.

1. להניח את עצמנו בצד – גם בשעת צער

פרשתנו פותחת בקניית מערת המכפלה. התורה מתארת את אברהם אבינו: ״ויקם אברהם מעל פני מתו״.

רבי ירוחם ממיר עומד על הנהגתו המופלאה של אברהם: למרות צערו העמוק על פטירת שרה, כאשר נדרש לדבר עם בני אדם, אסף את עצמו, מחה את דמעותיו והאיר פנים לבני שיחו. צערו נשאר בלבו, אך כלפי חוץ נהג בכבוד ובמאור פנים.

מכאן יסוד גדול בהנהגת האדם: גם כשאדם מתמודד עם קשיים וצער, עליו לדעת להניח לרגע את ענייניו האישיים ולתת לשני את מלוא תשומת הלב. זהו: ״אבלו בלבו וצהלתו על פניו״.

2. להתעלות מעל הפגיעה האישית.

חז״ל אומרים: ״יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים״. התורה מאריכה בפרטי שליחותו של אליעזר למציאת אישה ליצחק, משום שבשיחה זו טמונים יסודות גדולים במידות ובדרך ארץ.

אליעזר קיווה שבתו תינשא ליצחק, אך אברהם דוחה את האפשרות ואומר לו: ״אין ארור מדבק בברוך״.

אליעזר יכול היה להיפגע ולנטור טינה, אך הוא מתעלה מעל רגשותיו האישיים וממשיך בשליחותו בנאמנות ובמסירות.

למרות הפגיעה, הוא מתפלל להצלחת השליחות. לכאורה, הרי יצחק הוא בן אברהם, מובטח בברכת ה', ומשפחה מכובדת ועשירה בוודאי תימצא לו. אך אליעזר מלמד אותנו: אין דבר מובן מאליו. גם על הדברים שנראים בטוחים ופשוטים צריך להתפלל.

3. כוחה של תפילה על הזולת.

הרב אליהו דיסקין מספר על הרב כהנמן, מייסד ישיבת פוניבז׳, שבצעירותו הגיע אל החפץ חיים וביקש להיכנס אליו. בעודו ממתין, שמע את החפץ חיים בוכה ומתפלל בדמעות.

כששאל על מי הוא מתפלל, השיבו לו שמדובר באישה העומדת ללדת וזקוקה לרחמי שמים.

המראה הזה הותיר בו רושם עצום. הוא ראה כיצד החפץ חיים מניח את עיסוקיו ומתמסר לתפילתו של אדם שאינו מכיר כלל, והדבר קירב אותו אליו והפך אותו לתלמידו. הרב כהנמן מספר שלימים זה נתן לו את הכח להקים את כל מפעלי התורה שלו בחו"ל ובארץ

הרב דיסקין מוסיף כי הרב ראובן אלבז סיפר שבילדותו ביקר בישיבת פוניבז׳, התרשם מעולם התורה שראה שם והחליט להצטרף אליו.

נמצא שתפילתו של החפץ חיים על אישה זרה הותירה רושם שהשפיע על אנשים רבים והיה חלק משרשרת של צמיחת התורה והתשובה.

איזה לימוד גדול: כשאדם מניח את ענייניו האישיים ומתפלל באמת על צערו של הזולת, הוא עשוי לחולל דברים שאין לשער את היקפם.

4. לראות את השני לפני שרואים את עצמנו.

גם רבקה אמנו מלמדת אותנו את אותה מידה. כאשר אליעזר מגיע לבאר, היא אומרת לו: ״שתה אדוני, וגם לגמליך אשקה״.

רבקה אינה מסתפקת במענה לבקשתו, אלא מתמסרת לעזור לו ולגמליו, מתוך ראיית צרכיו של הזולת.

בהמשך, כאשר אליעזר מגיע לבית לבן ובתואל ומציעים לו לאכול, הוא משיב: ״לא אוכל עד אם דיברתי דברי״. חז״ל לומדים מכאן את יסוד דרך הארץ: ״כל מה שיאמר לך בעל הבית – עשה״.

אדם המתארח אצל חברו צריך להתחשב בכבודו וברצונו של בעל הבית, גם כאשר הדבר דורש ממנו לוותר על נוחותו האישית.

5. ברכה במאור פנים.

בסיום הפרשה אנו לומדים שכאשר רבקה נכנסה לאוהל שרה, חזרו הסימנים המיוחדים שהיו באוהלה: הענן, הנר הדולק מערב שבת והברכה בעיסה.

אפשר ללמוד מהברכה בעיסה שלא די בהענקת מזון ובהכנסת אורחים; חשובה לא פחות הדרך שבה עושים זאת. שרה אמנו העניקה לאורחיה במאור פנים, בשמחה ובברכה, גם כשהדבר דרש ממנה טרחה רבה.

וזהו החוט המקשר בין כל הנושאים בפרשה: אברהם, אליעזר, רבקה ושרה מלמדים אותנו להניח את עצמנו בצד ולראות את הזולת.

לא די לעשות חסד – צריך לעשותו במאור פנים. לא די לעזור – צריך לתת לשני תחושה שהוא חשוב. ולא די להתפלל – צריך להתפלל גם על מי שאיננו מכירים.

יהי רצון שנזכה לדבוק בדרכי אבותינו ואמותינו, להרבות בחסד, בתפילה על הזולת ובמאור פנים.

שבת שלום ומבורך!

🎧 להאזנה לפרשת חיי שרה:
לשאלות בעניין פרשת השבוע וכל עניין אחר ניתן להתקשר לרב אליעזר קנפלמכר
0547523419