בס״ד

פרשת תולדות: מעלת האכילה – להפוך גשמיות לרוחניות

פרשתנו עוסקת בין היתר בברכות יצחק. כאשר יצחק אבינו מבקש לברך את עשו, הוא אומר לו: "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי".

לכאורה, דווקא לפני ברכה כה משמעותית היינו מצפים להכנה רוחנית, לתפילה או ללימוד תורה. מדוע יצחק מבקש דווקא מטעמים?

התשובה טמונה בהבנה עמוקה של מעלת האכילה. יצחק אבינו ידע שאוכל אינו רק צורך גופני, אלא יכול להיות כלי לחיבור רוחני עמוק. לכן הוא אומר: "בעבור תברכך נפשי" – באמצעות המאכל נוצרת קרבה וחיבור של נפש לנפש.

1. האוכל – חסדו הגדול של הקב"ה

בפסוקי דזמרה אנו אומרים את פרק קל"ו, המכונה "הלל הגדול". לאחר תיאור כל נפלאות הבריאה והניסים שעשה הקב"ה, מסתיים המזמור במילים:

"נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".

חז"ל מלמדים שהמזמור נקרא "הלל הגדול" בזכות פסוק זה.

מדוע דווקא נתינת המזון נחשבת לחסד כה גדול?

הקב"ה לא הסתפק בכך שברא עולם המספק לנו את צורכי הקיום. הוא העניק לנו שפע עצום של מאכלים בצבעים, בטעמים, בריחות ובצורות שונות. הוא יכול היה לתת לאדם מזון בסיסי שיספיק לקיומו, אך בחר להעניק לנו עולם מלא הנאה, יופי ומגוון.

זהו חסדו הגדול של הקב"ה: הוא אינו רק זן ומפרנס את העולם, אלא עושה זאת בחן, בחסד וברחמים.

2. אברהם אבינו – מקרב אנשים באמצעות האוכל

את הכוח הרוחני שבאכילה למד יצחק מאביו, אברהם אבינו.

כאשר אברהם ביקש לקרב אנשים לאמונה בבורא עולם, הוא לא פתח אולם הרצאות ולא כינס דרשנים. הוא פתח את ביתו בפני העוברים והשבים, האכיל אותם והשקה אותם ביד רחבה.

כאשר ביקשו האורחים להודות לו, הוא הפנה אותם אל בורא העולם, שממנו מגיע כל השפע.

כך הפך אברהם את האוכל לכלי של חסד ולדרך לקרב אנשים לאמונה.

גם יצחק המשיך בדרכו של אביו. בפרשתנו אנו קוראים על חפירת הבארות, לאחר שהפלשתים סתמו את הבארות שחפר אברהם. גם המים הם חסד גדול, ואפשר באמצעותם לקרב לבבות ולהכיר בטובו של הקב"ה.

יצחק אף הקפיד להמשיך את דרכו של אביו בשמות הבארות. בכך אנו רואים עד כמה היה נאמן למסורת ולמעשי אברהם אבינו.

3. יצחק ועשו – שתי גישות שונות לאכילה

כעת מתחדד ההבדל בין יצחק לעשו.

כאשר עשו חוזר מן השדה רעב, הוא אומר ליעקב: "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה".

רש"י מסביר שעשו ביקש לפתוח את פיו ולשפוך לתוכו את האוכל.

כאן מתגלה ההבדל המהותי ביניהם: יצחק רואה באכילה הזדמנות להודות לקב"ה ולהתרומם מבחינה רוחנית, ואילו עשו רואה בה סיפוק של תאוות הגוף בלבד.

גוי אינו מחבר אכילה לרוחניות.

גוי אינו יכול לנדב קרבן שיש בו אכילת אדם, שכן אינו מבין איך אפשר בקרבן רוחני לשלב אכילת אדם, וכמו ש"אריסטו" היה אומר: כשאני אוכל – אינני בן אדם!

רק יהודי יכול להביא קרבן שיש בו גם אכילת אדם, שכן אכילה אינה סותרת רוחניות אלא אדרבה – יכולה להעלות את האדם.

4. שולחן יהודי – מקום של קדושה

ביהדות, חלק גדול מחיי הקדושה סובב סביב סעודות: סעודות שבת וחג, סעודות מצווה, נישואין, ברית מילה ובר מצווה.

מדוע? משום שאפשר להפוך את האכילה הגשמית לעבודת ה'.

חז"ל אומרים במסכת אבות:

"שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים".

השולחן היהודי אינו מיועד רק להשביע את הגוף. הוא צריך להזין גם את הנשמה. כאשר משלבים בסעודה דברי תורה, ברכות והודאה לקב"ה, מרוממים את האכילה והופכים אותה לחלק מעבודת ה'.

גם בחנוכה, אף שאין חיוב סעודה כמו בפורים, כאשר עורכים סעודה ומשלבים בה דברי תורה והודאה, ניתן להעניק לה משמעות של סעודת מצוה.

כעת אנו מבינים את בקשתו של יצחק: "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי".

יצחק אבינו מלמד אותנו שאכילה אינה רק הנאה גופנית. כאשר אדם אוכל מתוך הכרה שהמזון הוא מתנת הקב"ה, מברך בכוונה ומשלב באכילתו דברי תורה והודאה, הוא הופך פעולה גשמית להזדמנות של התעלות רוחנית.

זהו אחד היסודות היפים בעבודת ה': לא לברוח מהגשמיות, אלא לרומם אותה.

שנזכה לאכול בקדושה, להודות לקב"ה על כל הטוב שהוא מעניק לנו, ולהפוך גם את שולחן האוכל שלנו למקום של תורה, אמונה וקדושה.

שבת שלום ומבורך!

להאזנה לפרשת תולדות

פרשת תולדות – מעלת האכילה והפיכת גשמיות לרוחניות
לשאלות בעניין פרשת השבוע וכל עניין אחר ניתן להתקשר לרב אליעזר קנפלמכר 0547523419

פרשת לך לך

פרשת לך לך: כוח המחשבה וברית אברהם אבינו

בפרשתנו אנו קוראים על ברית בין הבתרים, שבה מבטיח הקב״ה לאברהם אבינו שזרעו יירש את ארץ ישראל, אך גם יעבור גלות ושעבוד במצרים, ולאחר מכן יצא ברכוש גדול.

הקב״ה אומר: ״וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי״. ומקשה הרמב״ן: מדוע נענשו המצרים, הרי הם ביצעו לכאורה את גזירת הבורא?

מסביר הרמב״ן שהמצרים לא פעלו מתוך רצון לקיים את רצון ה׳, אלא מתוך רשעות ואכזריות, ואף הוסיפו להתעלל בישראל מעבר למה שנגזר עליהם.

מכאן אנו לומדים יסוד גדול: לא רק המעשה קובע, אלא גם המחשבה והכוונה שמאחוריו.

אדם יוצא לעבוד כדי לפרנס את משפחתו. אך אם הוא חושב גם על החסד שהוא עושה ועל התועלת שהוא מביא לאחרים, עבודתו מקבלת משמעות רוחנית נוספת.

כך, למשל, יש יהודי יקר, מרדכי רוחאם שמו, שמוציא לאור סידורים כדי להנגיש את התפילה לציבור, אינו עוסק רק בפרנסה, אלא גם, ובעצם בעיקר, בזיכוי הרבים.

עלינו לשאול את עצמנו: האם אני עושה את מעשיי רק למען עצמי, או שאני יכול להוסיף בהם גם כוונה של חסד ונתינה?

הציפור שלא נבתרה – סוד נצחיות ישראל

בברית בין הבתרים מצווה הקב״ה את אברהם לקחת בהמות וציפורים. את הבהמות הוא מבתר לשניים, אך את הציפור אינו מבתר.

בספרי הקודש מבואר בכך רמז לייחודו של עם ישראל: האומות עשויות להתערבב זו בזו ולאבד את זהותן, ואילו עם ישראל שומר על ייחודו ועל בריתו עם הקב״ה לאורך הדורות.

למרות אלפי שנות גלות ורדיפות, עם ישראל נותר עם אחד, המחובר לאבותיו ולתורתו. זוהי גם משמעות ההבטחה לאברהם אבינו: זרעו ימשיך להתקיים ולשמור על זהותו.

ברית המילה – להעביר את הברית לדורות

בסוף הפרשה מצווה אברהם אבינו למול את עצמו בגיל תשעים ותשע.

בברית המילה המוהל מברך ״על המילה״, ולאחר מכן האב מברך: ״להכניסו בבריתו של אברהם אבינו״.

האב אינו רק מכניס את בנו לברית, אלא מבטא את האחריות לגדלו בדרך התורה והמצוות, מתוך הבנה, אמונה וכוונה, ולהעביר את הברית לדורות הבאים.

אברהם אבינו, אבי האומה, היה גם מי שהפיץ את האמונה בבורא העולם, כפי שמתאר הרמב״ם בהלכות עבודה זרה. אנו ממשיכים את דרכו באמונה, בחסד ובשמירת הברית שלנו עם הבורא.

זהו החיבור בין שלושת הנושאים: המחשבה שמאחורי המעשה, הזהות היהודית שאנו שומרים עליה והאחריות להעביר את מורשת אברהם אבינו לדורות הבאים.

שנזכה ללכת בדרכיו, להרבות חסד, לקדש שם שמים ולהמשיך את ברית אבותינו באמונה שלמה.

שבת שלום ומבורך!

לשאלות בעניין פרשת השבוע וכל עניין אחר ניתן להתקשר לרב אליעזר קנפלמכר
0547523419